האבהות החדשה
פעם מזמן, כשאנחנו היינו ילדים היתה חלוקת תפקידים מאוד ברורה בבית: האבות דאגו לפרנסה והאמהות ניהלו את משק הבית "אבא הלך לעבודה.. הלך הלך הלך... ישוב עם צאת הלבנה, יביא לך מתנה..". עם בוא המהפכה הפמיניסטית והעידן הקפיטליסטי שמצריך עבודה של שני ההורים מחוץ לבית, חל שינוי בהגדרות התפקידים בתוך התא המשפחתי. היום האמהות יוצאות לעבודה, חלק מהן אפילו מפתחות קריירה, והאבות יותר מעורבים בגידול הילדים.
המצב החדש שנוצר הוא שחלוקת התפקידים בתוך הבית אינה ברורה כפי שהיתה בעבר, אלא מאוד מבולבלת. האב החדש גם מפרנס, גם מעורב בחיי ילדיו, גם משחק עמם, גם הולך לאספות הורים ומסיבות חנוכה וגם נדרש לתקן את הברז הדולף. למעשה, אין הגדרה ברורה כיום מהי אבהות טובה ומהו תפקיד האב בחיי המשפחה. האם האב מחויב יותר לתפקידו כמפרנס או לתפקידו כאיש משפחה? האם הוא צריך להיות זה שמציב את הגבולות בבית ("חכה, חכה שאבא יחזור הביתה..") או להיות האב הרך והמכיל? האם הוא צריך לחפש עבודה שמעניקה שכר גבוה או עבודה שתאפשר לו לבלות אחר הצהריים עם הילדים?
מבחינה חברתית אנחנו נמצאים בתקופה של מעבר שבתוכה הגבולות לא ברורים ומתעורר הצורך בהגדרות חדשות. כיום האב שותף הרבה יותר לתהליך גידול הילדים, כבר החל משלב ההיריון והלידה ("אנחנו בהריון") מה שמייצר גם אצלו חיבור רגשי עמוק יותר לילדיו, ומביא איתו רצון לבלות איתם יותר, להיות מעורב בחייהם ולתמוך בהם. יחד עם זאת, לחברה יש עדיין ציפיות רבות מהגבר כמפרנס העיקרי. הרבה פחות נהוג שגבר ייעדר מהעבודה כדי להיות בבית עם ילדו החולה, או ייצא באמצע ישיבה כדי "להוציא את הילדים מהגן". גבר עדיין נמדד בתלוש המשכורת שלו, גם עם הוריד באחוזי המשרה כדי לבלות עם הילדים יותר בשעות אחר הצהריים. באופן כללי, בישראל של ימינו יש עבודה במשרת אם, אך עדיין לא קיימת אפשרות למשרת אב.
בהיעדר הגדרה ברורה לציפיות החברה מהאבות, נדרש למעשה כל אב להגדיר לעצמו באופן נפרד איזה אב הוא רוצה להיות ובאיזה אופן הוא רוצה להיות נוכח בחיי ילדיו. לא תמיד הוא ער לכך שהוא מעצב את אבהותו לעצמו ולעיתים החיים והנסיבות פשוט "מחליטים בשבילו" מבלי שישים לב לכך. האב החדש נדרש, בדומה לאם החדשה, לנווט בין תפקידים רבים בחייו, אך בעוד אצל האמהות השינויים והקשיים יותר מדוברים, בקרב האבות לא קיים שיח כזה.
כפי שהבינו נשים רבות בשנים האחרונות, קשה מאוד או בלתי אפשרי להיות סופר-וומן. אי אפשר גם לעבוד במשרה מלאה, גם לנהל בית וגם לטפל בילדים בעת ובעונה אחת. ובטח שלא ניתן לצפות לעשות זאת באופן מושלם. חייבים לוותר קצת, אחרת המחיר עשוי להיות בלתי נסבל: התמוטטות עצבים, דיכאון, זוגיות קורסת ועוד.
כך, גם האבות החדשים צריכים לחשוב בצורה יסודית, רצוי יחד עם בת הזוג, איזה מין אבות הם רוצים להיות. מה שנפלא הוא, שהאבהות החדשה יכולה להיות גמישה ומשתנה בהתאם לצרכים של המשפחה ולרצון ההורים. למשל, אפשר להחליט שבתקופות מסוימות, בהתאם לצרכים, האישה תיקח יותר אחריות בבית ו"תקפיא" את הקריירה שלה, ולאחר כמה שנים התפקידים יתחלפו, היא תתקדם לתפקיד תובעני יותר במשרה מלאה והאב יהיה זה שמנהל את הבית. ישנם גם שלבים בחיי המשפחה בהם האב ירצה להיות יותר מעורב יותר בגידול הילדים ולהקדיש פחות זמן לקריירה שלו (למשל כשנולד ילד חדש). חשוב שהדבר יהיה מדובר ומוסכם עם מקום העבודה, כי תמרונים והסתרות יכולים להיות מאוד מתישים ולגרום לכעס לא מדובר שמתפרץ ופוגע.
באופן כללי כדאי לעשות חלוקת תפקידים ברורה ומוגדרת בין ההורים בנושא טיפול וניהול הבית. למשל: מי מכהן כ"שר החוץ" – כלומר אחראי על תשלום חשבונות ועל ניהול פיננסי של הבית, מי אחראי על תחום הלימודים של הילדים (שמירה על קשר רציף עם המורים, בדיקת שיעורי בית וכד'), מי אחראי על בישול, קניות.. וכך הלאה. ישנם תפקידים שהם נחשקים יותר וישנם כאלה שאף אחד מבני הזוג לא ירצה לבצע, ועל כן דיבור מפורש על כך ימנע הזנחה של תחומים שאיש אינו אוהב להתעסק בהם (כמו תשלום קנסות למשל..).
ומה לגבי חינוך הילדים? בימים עברו היה זה תפקידה הבלעדי של האם, כאשר האב ייצג את "שלטון החוק", הוא היה הדמות הסמכותית בבית שגם נתן את העונשים. רבים מהגברים היום מסרבים לקבל עליהם את התפקיד הזה. הם רוצים להיות אבות שונים מאבותיהם שלהם, להיות קרובים לילדים ולא להיתפס כדמות סמכותית, מרוחקת ומענישה. ייתכן וזו אחת הסיבות לכך שהסמכות ההורית איבדה בעידן זה מכוחה באופן משמעותי, כי במרבית המשפחות לא נמצאה דמות אחרת שתיקח עליה את תפקידו של נציג החוק ותחנך להבדיל בין מותר לאסור.
היום זה מובן וברור שרצוי כי שני ההורים יהיו מעורבים בחינוך הילדים באופן שווה. כלומר, ההורים מסכימים ביניהם על החוקים והכללים בבית ומציבים מול הילדים חזית אחידה ומגובשת בנושאי מה מותר ומה אסור (ומה קורה כשעושים את מה שאסור). גם אם פרק הזמן שבו שוהים ההורים עם הילדים בבית אינו זהה, עדיין רצוי מאוד ששניהם יהיו מעורבים באופן שווה בקביעת החוקים בבית ויעבירו מידע זה לזו.
באופן כזה, כששני ההורים הם גם דמות סמכותית, אבל גם דמות מכילה ורכה שכייף לבלות איתה, ניתן להתגבר על הפערים והפיצולים בתוך המשפחה. שני ההורים יכולים להחליף ביניהם תפקידים באופן שוויוני יותר, בהתאם למצב הרוח שלהם ולרצונם ולא בהכרח בהתאם למגדר שלהם.
פירושה של האבהות החדשה , כפי שאנו מבינים, הוא שנפתח מרחב המאפשר לכל הורה לפעול באופן גמיש ולא נוקשה כפי שהיה בעבר, ולנסות להתאים עבורו ועבור משפחתו את "החליפה" המתאימה ביותר לצרכים ולרצונות של ההורה של המשפחה. על מנת שהמרחב יהיה באמת פתוח חשוב לבדוק את הדברים, לחשוב, להתלבט, לדבר ולהתייעץ כדי שהאבהות החדשה תהיה טובה ונעימה יותר.
בהצלחה!
