מפחדים להראות כמו מישהו אחר

משנכנס אדר מרבים בשמחה ?!

בבוקר פורים, כל הילדים קמים מתרגשים ורוצים כבר ללבוש את התחפושת וללכת להשוויץ בגן. רק דני שלי בוכה ומתעקש ללכת לגן עם הבגדים הרגילים שלו... למה רק הילד שלי חייב להיות שונה? הוא כל כך התרגש לקראת הרגע הזה, ואני התרוצצתי בכל החנויות כדי למצוא לו את התחפושת שרצה. אוף זה כל כך מתסכל!

למה באמת יש ילדים שלא רוצים להתחפש?

כשאדם מתחפש יחד עם התחפושת הוא גם לובש זהות חדשה. זה גם חלק ממה שכל כך מהנה בתחפושות. אנחנו כמבוגרים יודעים ומבינים שהזהות הזו היא רק חיצונית, ומי שמתחפש למלך או ליצן לא באמת הופך להיות כזה. לעומת זאת, ילד צעיר מתקשה עדיין לתפוס שהמראה החיצוני לא מהווה בהכרח את הזהות של האדם. דוגמה לכך היא שאם שואלים ילד בן שנתיים-שלוש מה ההבדל בין בנים לבנות הוא יגיד שבנים לובשים כחול ויש להם שיער קצר ובנות לובשות ורוד ויש להן שיער ארוך. כך למשל, ילד שלובש תחפושת של ספיידרמן מרגיש לרגע כאילו הוא ספיידרמן באמת. מצד אחד זו תחושה של כוח ועוצמה, אך מצד שני זה יכול לעורר חרדה מהשתנות והיעלמות של מי שאני. יכול להתעורר בלבול אצל הילד ואז הוא לא בטוח מי הוא באמת וגם מי הם הילדים הסובבים אותו באמת. זה אולי נשמע מוזר כי הילד לא אומר את הדברים האלה, אבל המחשבות והחרדות האלה הן לא מודעות. דרך אגב, שימו לב שגם בסיפורים של גיבורי העל מתרחשת ההשתנות באמצעות לבישה של בגדים אחרים, דבר שעשוי עוד יותר לבלבל את הילדים. למעשה מציאות ודמיון מתבלבלים פעמים רבות אצל ילדים, זה גם חלק מהמקור לפחדים ולסיוטים בגילאים צעירים.

פעמים רבות הילד מגיע מחופש לגן ואז נבהל. לפעמים הבהלה נובעת מכך שהילדים האחרים מחופשים והוא לא מזהה אותם או מבולבל ולא יודע אם הם אותם הילדים או שהשתנו בהתאם לתחפושת. ישנן תחפושות מסוימות שמפחידות יותר מתחפושות אחרות, במיוחד כאלה שיש בהן מסכות שמסתירות את הפנים ואז מעצימות את תחושת הבלבול של הילד. לפעמים תשומת הלב המוגזמת שהילד מקבל בגלל התחפושת מביכה אותו, ויש ילדים שלא אוהבים להיות במרכז תשומת הלב וכל ההתלהבות הזו מבהילה אותם.

לכך נוסיף את כל הרעש, המוזיקה הקולנית וההמולה שבגן שיכולים מאוד להפחיד ילדים שיש להם רגישות חושית. בתוך כל ההמולה הזו יש ילדים שירצו פשוט להיעלם או להתחבא או לחזור הביתה.

ועוד נקודה לחשוב עליה – פעמים רבות התחפושות עשויות מבדים או פרוות סינטטיות שמציקות ומגרדות, כך שהתחפושת יכולה להיות לא נעימה ולא נוחה אחרי זמן קצר.

וכמו בהרבה חגיגות המוניות או ימי הולדת, גם בפורים מתקיים פער גדול בין הציפיה והפנטזיה ליהנות ולשמוח למה שקורה במציאות.. פער זה יכול לגרום לתסכול ואכזבה אצל חלק מהילדים ולפעמים גם אצלנו ההורים.

אז מה עושים?

קודם כל כדאי להבין מה ילד עלול להרגיש בפורים וממה הוא יכול לפחד. ההבנה לבד יכולה כבר להרגיע אותנו ולאפשר לנו להיות סובלניים יותר, וגם עוזרת לנו למצוא דרכים להתמודדות:

כדאי שהילד יבחר בעצמו למה הוא רוצה להתחפש (גם אם לנו ההורים יש רעיון ממש מקורי ומדהים, או שיש תחפושת מוכנה של הבת דודה משנה שעברה).

מומלץ שהילד ילבש את התחפושת מספר פעמים לפני החג ויוכל להתרגל אליה ולעצמו בתוכה. בבוקר החג כדאי להלבישו ולאפרו מול המראה כדי שהשינוי יהיה עבורו הדרגתי ופחות מבהיל. כדאי להמשיך לקרוא לו בשמו ולא "הי סופרמן, בוא הנה".. כך גם בגן – לומר שלום לילדים והגננות בשמותיהם ולא ע"פ הזהות של התחפושת (למשל: "הנה דני תראה, הגננת דבורה התחפשה היום לליצנית", "הי תראה, הנה זו ליה שמחופשת לצב נינג'ה, אני יודעת שזו היא בגלל שאלה הנעליים שלה וכך נראה השיער שלה מתחת לתחפושת"). חשוב להיות קשוב לילד, גם לקושי ולחששות שלו, כי אפילו בפורים לא "מוכרחים להיות שמח" בכל מחיר. כדאי לשלוח בגדים להחלפה, ולילדים שקשה להם אפשר לעשות יום מקוצר בגן (בלי הצהרון).

כדאי לא לריב עם הילד ולא לחייב אותו להתחפש (גם כדי למנוע חוויה רעה של כולם בשנים הבאות..). לפעמים הילד יסכים להתחפש בגן כשיראה את כל הילדים האחרים מחופשים, אז כדאי לשלוח את התחפושת איתו.

חשוב לזכור שתמיד יש גם את שנה הבאה... ובואו נהיה אופטימיים..

חג תחפושות שמח לכולנו!

שרית חורב מורב עו"ס קלינית פסיכותרפיסטית

קרן בן-ארי פסיכולוגית קלינית

מנהלות מרכז מרחב – המרכז לטיפול במשפחה

#ילדים #אבא #אמא #פחד #פורים #תחפושת #פנטזיה