גבולות וזיכרונות ילדות

 

כולם אומרים מסביב שצריך להציב לילד גבולות.אז למה קשה לנו, ההורים, להציב גבולות?!

 

פעמים רבות זה מתקשר לזיכרון שלנו: איך היה עבורנו כשאמרו לנו בבית מה כן לעשות ומה לא. אנחנו נזכרים גם בעונשים שקיבלנו וכמה רע הרגשנו. חושבים לעצמינו שגבול זה עונש והוא תמיד לא נעים עבור הילד. אנחנו רוצים שלילד שלנו יהיה קל יותר ונעים יותר ושהוא ירגיש טוב בבית שלו. אנחנו רוצים לחזק אותו, שירגיש יותר טוב ויותר חזק מאיך שאנחנו הרגשנו. אנחנו חושבים שאם ניתן לילדים שלנו בלי סוף אז הם יהיו מאושרים. כשאנחנו מונעים מהם משהו אז אנחנו רואים את העצב על פניהם

וקשה לנו לצער את הילדים שלנו, רוצים שיהיו שמחים ושאנחנו נרגיש הורים טובים.

 

גבול נחווה כתוקפנות, אקט שבו אנו משתלטים על הילד ומחייבים אותו לעשות משהו בניגוד לרצונו. אנחנו לא רוצים להיות תוקפניים, ולכן מעדיפים פעמים רבות להימנע מהצבת גבולות. אומרים לעצמינו "לא נורא, שיהנה, הוא רק ילד..". האם באמת גבול הוא תמיד תוקפני? או שאולי תלוי איך אנו מציבים אותו?

ולפעמים פשוט אין לנו כוח. זה כל-כך מעייף לחייב את הילד למשהו, להתמודד עם ה"לא רוצה" שלו, להיות עקביים. במציאות של היום כששני ההורים עובדים, אנחנו הרי כל-כך עסוקים, עמוסים, טרודים בבעיות קיומיות. אז גם אם אנחנו נורא רוצים, אנחנו פשוט מוותרים.

 

אז אחרי כל זה, גבולות זה באמת כל כך חשוב?
כמו כל דבר בטיפול בילדים זה תלוי: מי ההורה, מי הילד, מהי הסיטואציה. 

 

החוכמה היא להתאים את הגבולות לילד ולמשפחה, למקום ולזמן.
גבולות הם דבר טוב אם עושים אותם נכון, באופן שמכבד את הילד וגם אותנו. 


ילדים נולדים עם מעט גבולות פנימיים. כלומר, הם ירצו לאכול עוד ועוד שוקולד, גם אם מתפוצצת להם הבטן. מעטים הילדים שילכו מעצמם לישון, גם אם הם עייפים. גבולות זה טוב כי אנחנו ההורים מציבים לילד גבול חיצוני שיעזור לו לבנות בעתיד גבול פנימי. לילדים קטנים אין כמעט בכלל גבול פנימי, הם יעשו הכל עד שנגיד להם לא. כשאומרים להם לא זה מלמד אותם טוב ורע, מותר ואסור, כללי התנהגות בחברה ועוד. כך אנו הורים נותנים להם כלים לחיים. ככל שילד גדל הוא נחשף לעוד ועוד הגדרות, גבולות ואיסורים (אסור לגנוב, אסור לקלל, אסור לשקר, אסור לבגוד בחבר...) וכך מתפתח להיות אדם מתפקד ומשתלב בחברה. מסיבה זו גם ילדים גדולים וגם מבוגרים זקוקים לפעמים שיציבו להם גבול.

 

הגבול שומר על הילד. כל אחד צריך להרגיש שיש מישהו חזק ממנו, שיש לנו "גב חזק" במקרה הצורך. גב חזק לילד נבנה גם בזכות אהבתנו אליהם, אבל גם בזכות הגבולות שאנו מציבים לו. כך הוא חש שאנו חזקים ממנו. אם הוא מרגיש שהוא מחליט וקובע, אז אנו, ההורים, נחווים כחלשים ממנו, ואז, איך נוכל לעזור לו בעת צרה? איך נעזור לו אם אנחנו חלשים ממנו?.. וגם, הוא עלול לחשוב "איזו מן מפלצת אני אם אני יכול להרוס את ההורים שלי? אם אני מצליח ברגע אחד לשנות את כל מה שהם החליטו ולשגע אותם?"

 

גבולות מסייעים לנו להעריך דברים. תחשבו על כוס הקפה הראשונה בצאת הצום של יום כיפור.. הרבה יותר טעימה ומספקת מכל כוס קפה ששתינו עד עכשיו, נכון?  אם קונים לנו כל מה שנרצה, אנחנו כבר לא מעריכים את הקניה, רק רוצים כבר את הדבר הבא.. מכירים את התחושה שעושים כייף כל היום למען הילדים ומפנקים אותם ובסוף היום הם כועסים כי לא קנינו להם גלידה? קשה לסביבה כשמישהו לא מעריך את מה שעשו למענו, כשהכל נחווה כמובן מאליו, וקשה גם לו להיות כל הזמן במרדף אחרי הסיפוק הבא. 

 

עוד נקודה לסיום, החיים מציבים גבולות בכל מסגרת שהיא: בבית הספר, בקשר עם חברים, בזוגיות, בצבא, בעבודה... כמו שאנחנו מלמדים את הילד להסתגל לכל כך הרבה דברים, חשוב שנלמד אותו גם איך להסתגל לגבול, כדי שחייו יהיו קלים יותר בעתיד. 

 

לסיכום, לא תמיד אנו ערים לקושי שלנו להציב גבולות, אבל לרובנו זה קשה.. מסיבות שונות.   נשמח לעזור לכם, להתלבט ולחשוב יחד

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

כתבות מומלצות

כנגד ארבעה סוגי הורים דיברה התורה...

13/09/2017

1/1
Please reload

כתבות חדשות
Please reload

עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square

הרצליה |  ראשון לציון

קרן בן ארי 054-5313066  | שרית חורב מורב 054-6272671

© כל הזכויות שמורות למרחב - המרכז לטיפול בילד ובמשפחה

הוקם בפלטפורמת WIX ועוצב ע"י סטודיו דיזיין-לי